מפגש תושבים וחקלאים - המיזם להדברה משולבת "מושבות השרון"

המיזם הוא שיתוף פעולה של - עין עירון, כרם מהר"ל, הועדה החקלאית בנימינה-גבעת עדה, מועצה איזורית אלונה, מושב בת שלמה, המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

הדובר - אבי גולדשטיין - חקלאי מבנימינה, מרכז ועדת המגדלים, מיזם הדברה משולבת "מושבות השומרון" אצל "איכרי בנימינה" אגודה שיתופית.
מה האתגרים שעומדים בפני חקלאי היום?
לגדל ת'עצים ולהביא ת'פועלים
להתמודד עם השוק, מחירי המים, מזג אויר, המטיילים שמסתובבים ולוקחים "רק פרי אחד", הגנבים המקצועיים והמשטרה שסוגרת תיק כי "אין עילה פלילית".
וגם המון בירוקרטיה וטופסולוגיה. ותביא מסמכים. ומס הכנסה וביטוח לאומי. והיתרים לעובדים זרים. והיתר להובלת גדמים. העומס הרגולטורי מסכן את חיי החקלאות.
ושער הדולאר וקריסת הרובל וביטוח נזקי טבע. וייבוא פירות וירקות.
וגם מנסים להתמקצע בלהיות חקלאים טובים
וגם נושא הגנת הצומח ואיומים מהטבע על המטעים.
בעבר עמדו לרשותינו האפשרויות - טיפול מונע או אחרי נגע. היום עובדים עם הדברה משולבת. יש פקח שהחקלאי שוכר, הפקח מפקח על המזיקים ואומר מה ואיך לרסס.
לאורך השנים משתנים חומרי הדברה. חלק בעקבות רגולציה למשל זרחנים אורגאניים שיצאו מהחוק. ואז עוברים משיטה של ריסוס יומן (מה שרססתי שנה שעברה באותה עונה ארסס גם השנה), יש הסתגלות של המזיקים לחומרי ההדברה. לכן מנסים פתרונות חלופיים.
בהדרים למשל עושים ריסוסי הזנה כדי לחזק את העצים כדי שיתחזקו בעצמם נגד מזיקים.
בגפן - מרססים דשן זרחן מינרלי על העלים, לא כחומר הדברה אלא כדי שהעלה יתחזק ולא יתפוס מחלות.

כיוון שני - בנושא גנטיקה. תירס וחיטה שעמידים לראונדאפ. שהתפשטו גם לשדות של גידולים אחרים והיום קשה מאוד להדביר אותם.

אז למה להכניס פקח ועוד לשלם לו? זו הייתה השאלה בשנות ה-60. בשנת 2000 ניסו לטפל בהצנחת זבובים ממטוסים. וזה לא עבד מספיק טוב באיזור שלנו. אז החלטנו שלא נעשה בהטסה. העסק מאוד השתכלל, מחקר ופיתוח, גם בלזהות את הפרומונים שהמזיקים מפיצים כדי לקרא לעוד מזיקים, או כדי להרתיע אותם. היום ידוע שהעצים מדברים אחד עם השני. למשל שיחי טבק מעלים ריכוז ניקוטין בעקבות פגיעת זחל, ומשדרים מסר ארומטי כדי ששאר שיחי הטבק בשדה גם יגיבו נגד התולעים.
על זה פיתחו את חומרי ההדברה מסוג ניאוניקוטינואידים. שיש טענה שהם מזיקים לדבורים. כמובן שאם תרסס את זה על הדבורים זה עושה נזק אבל טרם הוכח מחקרית מה ההשלכות על הדבורים.

אנחנו מדברים על 6000 דונם של מיזם המאבק בזבוב. במושבים יותר קל כי המושב מקבל החלטה וזהו לכל התושבים יש בגינה בקבוק מלכודת לזבוב. ביישובים כמו עירוניים בנימניה, גבעת עדה - המועצה לא יכולה לקבל החלטה. ומכאן נולד שיתוףפעולה עם רמת הנדיב. בדקתי הבוקר ונמכרו קרוב ל3,500 בקבוקים לתושבי בנימינה-גבעת עדה בסניפי "עמיר" בגבעת עדה ובבנימינה. לפני 3 שנים היה אפס קניה של הפתרונות הללו. עבדנו עם בתי הספר, הילדים משפיעים, וגם מאמץ מדלת לדלת, וגם ועדה חקלאית שעשתה עבודה.
חצי מהשטח מקבל ביקור פעם בשבוע ע"י פקחים. הכיוון של החקלאותת צריך להסתכל על איך להפריע, לשבש, להרחיק את המזיקים. יודעים לנהל רמות אוכלוסיה של מזיקים באיזור. להיות מוכוונים באלימות כלפי אותו מזיק ספציפי. אפשר לקבל 1% נזק לתוצרת אבל בלתי אפשרי לקבל 20% נזק.

האם יש חזון? כרגע בעיקר אין זמן לטפל בחזון.
בשותפות רואים את אותם אנשים בכל מקום. אנשים שקצת יותר איכפת להם.

באיזור נתקענו בלי פועלים. לא נקטף כי אין כח אדם.

כשמשקים מעסקים אנשים מהאיזור - זה משנה את האופי של התקשורת עם הקהילה. וזה גם מחזק את הקהילה המקומית.

נשמע שזו מערכת מורכבת - חקלאים, מזיקים, כלכלה, תושבים - כולנו רוצים ירוק ואיכות חיים.

היום גם מסתכלים על הרצף של החלקות השוות כדי להגיד מה הרמות אוכלוסיה בכל אחת מהחלקות כדי לתת מבט מערכתי. להסתכל על מרחב יותר גדול. חלקה ממוצעת פה זה 7 דונם. פעם רימון ואפררסק ונקטרינה והדרים והמזיקים לא יודעים את הגבולות. אין פה הדממה של חודשיים כמו שעושים בערבה. והלחות והחום שום דבר לא משמיד אותם. נורא כיף פה למזיקים ולמחלות.

איך משפיע חקלאי שעובד קונבנציונלי? מטפל לא ידידותי? אם הוא מצליח להדביר אז הוא לא משפיע. אבל הוא בדרך כלל לא מצליח להדביר. אז צריך לדבר.

30-40 ש"ח עלות ריסוס לפני ששילמנו חומר. אז מעדיפים לא לעבוד בריסוסים.

כדי שאוייב טבעי יעבוד על מזיק הוא צריך מספיק אוכלוסיה של מזיק. ובטבע זה לא מספיק מהר.

מירי, עוסקת בגינון, עמיקם - משיחה עם יועצת חקלאות וגננים ותיקים - הבנתי שהאיזור הרימו ידיים עם הורדיים. דובדבן, מישמיש אפרסקים. המזיקים הרגו אותם לגמרי? המזיק העיקרי זה זבוב הפירות.
בגינון ציבורי זה דורש התייחסות כדי שלא יהפוך למושך מזיקים.

הבעיה היא שטחים ציבוריים של המועצות ששם זה לא מכוסה. ובבתים עצמם. 3500 מתקנים שהוצבו בבתים. זה לא בשטח החקלאי.

לגבי יערות מאכל - להכניס בעלי חיים. אומרים לי שקיפודים ותרנגולות זה לא חוקי להכניס.
השמידו כמה לולים עם מאות אלפי תרנגולות. אפילו את התוכים שהיו בחצרות הרגו.

נעמי - אם כל כך טוב, גם חוסך בכסף, גם אקולוגי וגם טוב לפריון החקלאי וגם טוב לבריאות החקלאי עצמו - אז למה לא כל החקלאים מאמצים את זה?

התשובה - למה כל התושבים לא באו?

אבי - ההגיון של החקלאים - כדי להיות חכם עם המזיקים - אני צריך עוד לפני שראיתי פרי על העץ אני צריך לקנות פיקוח ולהציב סט שלם של דברים ידידותיים ולהוציא את הכסף מראש. והידידותי הוא לכל מזיק בנפרד. את היתרון אראה בסוף שנה אבל את ההשקעה בפברואר להוציא בין 500 ל-1000 ש"ח לדונם רק כדי לייצר שכבת הגנה. ואולי גם אצטרך בסוף לרסס.
3 ש"ח לסולר 4 ש"ח לעובד 5 ש"ח לשמן. והמחסן מוכר לי חומרי הדברה ב

כשצריך להוציא 70,80 או 100 אלף ש"ח זה לא קל. מה כן גורם להם להצטרף? הניסיון. והראייה שהקונבנציונאלי לא עובד. חקלאים גם לא זוכרים טוב משנה לשנה.

לוקחים חלקות מדגם. ואמרו לו בנקטרינה שזה מה שהוא צריך,
מבחינת הפיקוח זה כמעט 100% פיקוח. וכל מי שלא תחת פיקוח אולי עדיין מבצע את מה שהפיקוח מבקש.

בוועדות החקלאיות פונים לאנשים אפילו בגסות (אבל לא בסמכות) שאם יש חקלאים שהם בעייתיים שעלולים להזיק לסביבה, מרימים טלפונים. כדי שלא יעשו נזק.

חוק שאם החקלאי לא מטפל בזבוב, אז משרד החקלאות יכול לטפל בזה.

יח' אורגנית - בכרם מהרל. בבת שלמה שסק.
אישורי שריפה.

שהתושבים מפה יקנו את התוצרת במשק פיין או טפרברג באיזור.

(המשכנו לסיור בחלקת הדגמה)
הפקחים כאן הם הצוות המוביל בארץ בנושא הדברה משולבת בהדרים וירקות. הדרישות של החקלאים מהפקחים היו מאוד גבוהות.
ראינו מלכודות:
מלכודת לחיפושית קליפת השקד (הדוקטורט של שאול בן יהודה), שתוקפת את הנשירים וקוראת בפרומון לחברות שלה. יש כאן פטנט עולמי ישראלי לייצור הפרומון שמושך את החיפושית.
מלכודת לזבוב ים תיכון. על בסיס שמרים. של חב' ביו-בי. עולה לחקלאי 80-90 ש"ח לדונם. 10 ש"ח לבקבוק. לתושבי בנימינה-גבעת עדה זה מסובסד 20 ש"ח, במקומות אחרים עולה 35 ש"ח. מחזיק כ-10 חודש. הזבוב חי בישראל לאורך כל השנה אבל עדיף להציב במרץ עבור גדולי קיץ ובהדרים וגידולי חורף להציב באוג'-ספט'. בחצרות פרטיות מומלץ שיהיה מוצב כל השנה כי יש מגוון פירות שבהם הזבובה יכולה להטיל.
מלכודת לעש - עם פרומון שמושך את הזכרים ובפנים יש רעלן כדי שנוכל לספור כמויות שלהם.
חוט בלבול - מפיץ את הפרומון של הנקבות בכל השטח, יש כ"כ הרבה פרומון שהזכרים מתבלבלים ולא מוצאים את הנקבות. היום יש כבר הסתגלות של הזכרים, הם מוצאים את הנקבות אבל זה באיחור, כשהנקבות כבר מבוגרות ולכן מטילות מעט אם בכלל.
מלכודת לעש המישמיש - גם כן על בסיס שקית פרומון.
עש קליפת ההדר/הרימון - גם חוט בלבול, חוט שמוספג בפרומון לבלבול הזכרים. עבודת המחקר למאסטר של לאה סלע. אין מוצר מסחרי כזה - ניסו לעניין חב' מסחריות אבל הן אומרות שהשוק הישראלי קטן מדיי ואין נפח ביקוש.
עש התפוח - מלכודת תא לספירת הפרטים.
מלכודת לנקבות זבוב הים התיכון עם חלבון במקום שמרים. חלבון שמופק מתעשיית הבשר.

מה עושים עם מוצאים כמות גדולה של פרטים במלכודות? האם ישר מדבירים? לא. הולכים לבדוק ביתר תשומת לב מה קורה בהטלה בפירות עצמם.

לגבי הצנחת זכרים מעוקרים - בשיטת "ביו בי". זה עובד בהצלחה בערבה, שם יש איזור גידול שהוא מבודד יחסית מאיזורים אחרים. באיזור החוף זה לא רלוונטי כי יש מעבר של מזיקים בקלות מתא שטח אחד לשני.

עובדים גם באמצעות אויבים טבעיים. למשל חיפושית קריפטולמוס - אחותה של פרת משה רבינו. חיפושית קריפטולמוס אוכלת הרבה כנימות קמחיות וכנימות עלה. משתמשים בעיקר בתותים בחיפושיות. אבל גם אצלנו, באמצעות שימור עשב בין השורות. העשב מושך כנימות ואלו מביאות את פרות המשה. ואז פרות המשה עוברות לחסל כנימות גם על עלי העצים. זה חוסך ריסוס אחד, את הריסוס הראשון נגד כנימות עלה.

רימונים נזוקים מאוד מכנימות קמחיות שכידוע מועברות באמצעות נמלים. אז גוזמים את הנוף של ענפי הרימון שנוגע ברצפה ומטפלים בחומרים נגד נמלים סביב הגזע. וזה חוסך את הכנימות. היום יש מחסור בחומרים אפקטיביים נגד נמלים שמותרים לשימוש אז יש לנו בעיה.

נהוג היום להשאיר רימונים ירוקים (פעם הסירו אותם מהעץ אם ראו שאינם מתפתחים יפה לשיווק) כדי למשוך את הנקבות שמעדיפות להטיל בירוקים.

שימוש ברשתות - לא משתמשים נגד מזיקים. משתמשים כנגד מכות שמש וברד. הרשת מייצרת עודף לחות מתחתיה וזה מעודד כנימות עלה וכנימות קמחיות; בנוסף, הרשת מונעת האבקה. אז צריך לסגור את הרשתות אחרי חנתה של הפירות ואז אולי כבר הופיעו פגעי המזיקים. בבננות יש שימוש בבתי רשת לא נגד מזיקים אלא למתן צל ומניעת רוח.

ממוצע הגילאים של החקלאים הולך ועולה. התשובה והפתרון נמצאים בקלפי. כבר 4 קדנציות שאין שר חקלאות שבאמת דואג לאינטרסים של החקלאים. הממשלה לא מטפלת ב-
פערי תיווך
סימון תוצרת חקלאית. שיהיה רשום "משק כך וכך" על כל פרי. וזה ייאלץ את הרשתות להציב מגוון של יצרנים מאותו סוג פרי. אחרת את כל ההחלטות עושה הקניין של הרשת ואנחנו הצרכנים וגם החקלאים נפגעים.

אז אנחנו החקלאים ממליצים לבנים שלנו להתרחק מענף החקלאות שהוא בגסיסה.

רעיון מצרפת - לבקש מסופרים מקומיים להביא סחורה מקומית והתושבים מתחייבים לקנות שם. או לחלופין לשלם מראש לחקלאי על תוצרת של כל השנה. כמו שיש ב"חובזה". התושבים משלמים מראש על סל פירות וירקות במחיר קבוע מראש. החקלאי לא יכול להעלות מחירים והצרכנים לא יכולים להתווכח ולהגיד ש"בסופר זה זול יותר". אבל יש ביטחון לחקלאי ולתושבים יש אפשרות לגור בסביבה ירוקה.

צילומי הדפים - מעוז לונץ - מתוך פוסט שלו - https://www.facebook.com/maozshalom/media_set?set=a.10155214855609473.10...
צילומי המלכודת לזבוב וחוט הבלבול - ברוך אורן